דייג אלבקור בטרולינג בעומק 550 מטר מול חופי ישראל

דיג אלבקור בשיטות טרול הוא נוהג נפוץ בחודש יוני יולי מול חופי ישראל, במיוחד באזורים שבהם דגים אלו מצויים בשפע. להלן תיאור כללי של אופן הדייג:

ציוד: השלב הראשון הוא הכנת ציוד הדיג . עבור דיג אלבקור, זה כולל לעתים קרובות חכה ורולר שוכב, חוט דיג,  פתיונות טרולים מלחוטיים. הציוד הספציפי המשמש יכול להשתנות בהתאם להעדפות אישיות ותנאי דיג מקומיים.

איתור הדגים: טונה אלבקור הם דגים פלגיים, כלומר הם חיים בים הפתוח, לעתים רחוקות קרב ליבשה. דייגים משתמשים במגוון שיטות כדי לאתר אותם, כמו חיפוש אחר הפסקות טמפרטורה במים שבהם נפגשים זרמים שונים, צפייה בציפורים שאולי ניזונות מדגי פיתיון שגם הלבנים אוכלים, או שימוש בגלי דגים אלקטרוני.

טרלינג: ברגע שנמצא מקום סביר, הסירה מתחילה לנוע בקצב איטי (זה ידוע כטרולינג), והפיתיון או הפתיונות מוכנסים למים, מחוברים לחוט הדיג. הפתיונות נועדו לחקות את המראה והתנועה של הטרף שאלבקור אוכל. כשהסירה נעה, הפתיונות נעים במים, ומושכים את תשומת הלב של הדגים.

התחברות והסתחררות: כשלבן נוגס בפיתוי, הוא מתחבר. לאחר מכן, הדייג מגלגל את הדגים, מה שיכול להיות משימה מאתגרת בשל הכוח והמהירות של הדגים הללו. חשוב לשמור על לחץ תמידי על הדג תוך כדי גילגול כדי למנוע ממנו להשתחרר ולברוח.

ברגע שהדג קרוב לסירה, לרוב משתמשים ברשת או גפה כדי לאבטח את הדג ולהעלות אותו.

אחסון: לאחר נחיתת הדג, הוא מאוחסן בצידנית או בתא דג עם קרח כדי לשמר את טריותו עד שניתן לעבד אותו.

זכור, שיטות דיג בר קיימא חשובות. פעל תמיד לפי התקנות  לגבי עונות דיג, מגבלות תפיסה ומגבלות גודל, ושמור רק את מה שאתה מתכוון להשתמש בו.